fbpx

Captura-de-pantalla-2021-04-18-a-las-14.04.19.png

למעלה משנה שבארץ ישראל ואף במקומות רבים בעולם, היו נתונים במצב חרום של סגר מלא, או חלקי.

רבים ממבני הציבור ובניהם אף מקוואות הטהרה לתקנת עזרא ותוספת קדושה, נסגרו על סורג ובריח, מחשש להידבקות בנגיף הקורונה.

ישנם אנשים רבים, חסידים ואנשי מעשה, המקפידים עד מאד על טבילת עזרא וכן ישנם רבים המקפידים לטבול בכל יום קודם התפילה, והוא כעין הכהנים שהיו משרתים בבית המקדש, שקודם עבודתם היו מקדשים את עצמם בטבילה וכדברי הגמרא {יומא ל.} "אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור. עד שיטבול".

בתחילת תקופת הקורונה מקוואות הטהרה היו פתוחים עם מס' מגבלות, אבל מהר מאוד הם נסגרו ולא היה ניתן לטבול, במקוואות הטהרה הציבוריים כלל.

אנשים רבים בארץ ובעולם ניסו למצוא תחליפים למקווה הטהרה, מבניה קלה, מהירה וזולה.

וכך קמו להם בזה אחר זה, מקוואות קורונה, לטבילת עזרא ותוספת קדושה.

העיקרון של אותם מקוואות היה לקחת מיכל 1 גדול, המכיל למעלה מ1000 ליטר מים, שישמש למקווה טהרה. וכך ביום אחד, היה ניתן לרכוש את אותו מיכל, לבטל ממנו את שם הכלי, ע"י נקב וחיבור לקרקע ולהפוך את אותו מיכל מים/ביוב/דיו/זבל למקווה טהרה.

באופן מילוי המקווה טהרה היו ג' דרכים:
א. מילוי המקווה טהרה במים שאובים, שקודם כניסתם למקווה עוברים ע"ג תעלת המשכה.
ב. מילוי המקווה טהרה בשלג או בקרח מלאכותי, שלאחר זמן הופשרו והיו ראויים לטבילה.
ג. מילוי המקווה טהרה במי גשמים שהתאספו בסמוך למקווה ומשם עברו בצינור למקווה.

באופן בניין ומילוי המקוואות הנ"ל הדבר השתנה ממקווה למקווה, ישנם שנבנו תחת פיקוח הלכתי הדוק ונבנו ללא כל חשש לכל אחד מהפסולים השייכים במקווה טהרה, החל משלב תכנון ועד התפעול היום יומי הנדרש למקווה טהרה, וישנם שנבנו תחת פיקוח, אבל היו צריכים להסתמך על מס' דינים השייכים אך ורק לטבילה שאין בה חיוב לא מדאורייתא ולא מדרבנן, אלא משום מנהג ותוספת קדושה בלבד. וישנם אף שנבנו ללא פיקוח כלל.

וע"כ מקוואות קורונה אינם כשרים לטבילת כלים שחיובם מדאורייתא והן כלים שחיובם מדרבן אלא אם ידוע שמקווה זה מושגח ומפוקח ע"י רב מורה הוראה.

השאר תגובה