fbpx

-13-copia.jpeg

את הדמות המיוחדת של הרה״ג רבי אריאל מילשטיין שליט״א (רב קהילת "אור ישראל" במונטווידאו, אורוגוואי), מכיר היטב כל מי שלמד ב"דרכי הוראה לרבנים". הגר"א מילשטיין הינו תלמידו של ראש הישיבה הרה״ג הרב מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק״ל, וזכה לשמש גדולי ישראל רבים כמו הרבנים הגאונים הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב נסים קרליץ, הרב ישראל שמעון זיכרמן, הרב משה שאול קליין, ועוד מגדולי הדור. מאחורי הרב שלל תפקידים שונים בהם שימש בארץ ובחו״ל.

אני אישית זכיתי להכיר את הרב כבר מלפני קרוב ל-20 שנה, בהיותי בחור בוונצואלה. הרב שימש כראש כולל אצלנו, וכבר מאז אני זוכר את התמדתו המופלאה, ואת סיומי המסכתות שלו מדי חודש בחודשו, דבר שהטביע בלבי אהבת תורה אמיתית. בהמשך זכיתי לשבת בצלו מספר שנים בבית המדרש ״דרכי הוראה לרבנים״. ההיכרות העמיקה כאשר זכינו שהרב היה חלק מצוות הרבנים של "קודשא", ונטל חלק פעיל בלימוד דיני טהרה לרבנים. בטרם הספקנו ליהנות הרבה מאורו, נקרא הרב על ידי גדולי ישראל לשוב לקהילה בחו״ל כדי להמשיך את המהפכה התורנית.

זכות היא לי לסגור מעגל, ולהיפגש שוב עם הרב – הפעם לשיחה בה ניסינו להתחקות מהיכן צמח אילן זה ומה הדרך להגיע לאן שהגיע.

בפתח השיחה, מבקש הרב מילשטיין לפתוח בכבוד אכסניה: "המכון הנפלא הזה שהקמתם שנקרא "קודשא", הוא באמת הצלה גדולה מאוד – הקהילות בחו״ל צמאים לרבנים שיודעים לפסוק ולהדריך את הקהל ההמוני, ואתם זוכים להכשיר אברכים שישמשו רבנים ומורי צדק בקהילות ישראל. כמי שמכיר מקרוב את פעילותכם, חייב אני לציין לשבח את תרומתכם הגדולה בהעמדת רבנים ומורי הוראה שידריכו את העם. כדי לשמש כרב ומנהיג קהילה, זקוקים להרבה סייעתא דשמיא, ולזה זוכים ע״י שלומדים ומעמיקים בלימוד התורה לאורכה ולרוחבה, ואתם זכיתם שיש לכם חלק בדבר זה".

כפי שידוע לנו, הרב יליד צ׳ילה – אנו פותחים – מקום שאינו מוגדר כ"מקום תורה" בלשון המעטה. מעניין לדעת איך ממקום כזה הגיע הרב ליצוק מים על ידי זקני גדולי ישראל שבבני ברק.
"מגיל בר מצוה, השתנתה לי התפיסה על העולם, והחלטתי שאני רוצה להשקיע עצמי בעולמה של תורה. נכנסתי לכולל המקומי והתחלתי ללמוד (אגב, אחרי 30 שנה חזרתי לאותו מקום להיות רב קהילה – קהילת חזון איש בצ׳ילה). בהמשך גליתי למקום תורה בארץ הקודש, וזכיתי להתקרב לגדולי ישראל, ובראשם מרן ראש הישיבה הרה״ג הרב מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק״ל.

"ראש הישיבה ראה לנכון שמי שיש לו את השפה והמנטליות של חו"ל, כדאי שילמד את הדברים למעשה, ובעתו ובזמנו ילך להרביץ תורה בקהילה בחו"ל שממנה בא. בהמשך, נכנסתי ללמוד בכולל ״בית דוד״ בבני ברק, והסתופפתי בצלם של תלמידי חכמים ודיינים מופלגים שלמדו שם. במקביל, זכיתי לעשות שימוש אצל הגאונים רבי נסים קרליץ ורבי שמואל הלוי וואזנר זצוק״ל. כל זה היה בהמרצת מורי הרב מיכל יהודה שדחף אותי ללמוד את הדברים למעשה עד הפרטים הקטנים.

"האמת, באותם ימים לא חשבתי שאעשה עם זה משהו, אבל אז הרב מיכל יהודה קרא לי לצאת לחו״ל ולפתוח קהילה. תמהתי: 'האמנם? אני לא מרגיש עדיין מוכן ובנוי להנהיג קהילה. אני בסך הכל אברך בשנות העשרים, ועדיין לא מילאתי כרסי בש״ס ובפוסקים'. הרב מיכל יהודה נתן בי מבט חד ואמר לי משפט שמלווה אותי שנים רבות: ״התפקיד בונה את האדם״.

• גם שחיטה למדתם באותה תקופה?
"בהיותי בשימוש בבית הדין, עם הזמן זכינו גם להיות חלק מהרכב הרבנים העונים בבית הדין. באחד הימים הרה״ג הרב ישראל שמעון זיכרמן (הרב של ברכפלד), לא יכול היה להגיע וישבתי במקומו. הגיע שאלה אודות עוף שנמלח עם הזפק, האם יש חשש של מליחה מצד אחד או לא. עניתי מה שעניתי ואמרתי לשואל שנחכה לשובו של הרב זיכרמן כדי להגיע לפסק הסופי. כשהרב חזר, דנו בשאלה, ואז הוא התחיל לדבר גם על דיני שחיטה הקשורים לעוף. עצרתי ואמרתי לו ״הרב, מחילה אבל שחיטה אני לא יודע״. הרב שאל אותי לפשר הדברים ואני תירצתי את עצמי: ״אני לא שוחט, אז למה שאלמד שחיטה?״. ואז הרב הסביר לי על החשיבות של לימוד כולל של כל הדברים כדי להיות מורה הוראה ופוסק הלכות: ״לא שייך להיות מורה הוראה בלי לדעת את הדברים למעשה, איך בודקים סכין, איך מעמידים אותו וכו׳. אתה פסקת יפה, אבל לדעתי אתה לא יודע אפילו מה זה זפק…״. חייכתי במבוכה, וזו היתה הדחיפה שלי ללמוד שחיטה.

"במשך שנתיים למדתי שחיטה אצל הרה"ג רבי מנחם שוקר. במשך שלוש פעמים בשבוע, שעתיים רצוף כל פעם, הייתי עומד על הרגליים ומעמיד סכינים. זהו אחד הדברים הקשים שעשיתי בחיי. וכל זה רק כדי לדעת לבדוק סכין. לא היה לי הוה אמינא בכלל להיות שוחט. למדתי רק כדי לפסוק. הדברים התגלגלו והיום אני גם שוחט ובודק בשביל הקהילה המקומית, כי כרגע זו הדרך היחידה שתאפשר לנו לבנות מערכת כשרות רצינית בעיר. אבל מה שחשוב לכל אברך לדעת, שאם הוא מעוניין לבנות את עצמו כתלמיד חכם מהשורה ראשונה, עליו לרדת לפרטים המעשיים הקטנים ולהכיר את המציאות ההלכתית לכל פרטיה.

"אדם שמתנהג כך, מרוויח גם עולם הזה וגם עולם הבא. עולם הזה כוונתי שהוא ידע איך לבצע את כל המצוות בצורה מעשית. בזמנו בקהילה בה כיהנתי כרב, היה מוהל שאינו שומר תורה ונשוי רח״ל לגויה, שאלתי את מרן הרב וואזנר אם לתת לו להמשיך למול או שאני צריך ללמוד? והרב הורה לי מיד ללכת ללמוד מילה.

• זה נכון רק לרב קהילה או לכל מורה הוראות?
"דיין חייב להיות בקי בדין, אבל בד בבד הוא חייב להיות בקי במציאות. אי אפשר לפסוק הלכה בלי להכיר את המציאות בשטח. לדוגמא, פעם הייתי בחופה, והכלה לא הביאה הינומא, אז היה צריך לתת מענה מיידי מה לעשות במקרה כזה – מצד אחד לקיים את הדין, ומצד שני לא לפגוע באנשים. עם הרב זיכרמן לא רק ישבנו בבית הדין. נסענו לחו״ל לבתי מטבחיים וראינו את הדברים במו עינינו. לכן אני רואה חשיבות גדולה במה שאתם עושים אצלכם במכון "קודשא" – לוקחים את האברכים לראות מקרוב ולמשש את המציאות, בין במקוואות, בין בחברא קדישא, ובכל דבר שאתם מלמדים שם.

ברשות הרב אני מביא דוגמא, ששמעתי פעם על הכשר בחו״ל שפרסמו תמיד שהם הבקיאים ביותר בנושא ״חלב ישראל״ בחו״ל, ועל שאלה פשוטה של אחד הרבנים אודות היחס שאפשר להפיק מכל ליטר חלב נוזלי תמורת התוצאה הסופית במשקל אבקת חלב, לא ידעו לענות, ושללו מהם את הרישיון לתת הכשר.

• יש הרבה אברכים שחושבים שלימוד למעשה זה לאברך שאינו מסתדר בכולל… הם אומרים לעצמם: אני אברך רציני, למה לי ללמוד את כל זה?
"כמובן, שדבר כזה צריך התייעצות עם רבנים גדולים. אמרנו קודם שלדבר הזה צריך סייעתא דשמייא, ומתי שמתייעצים, יש סייעתא דשמייא. גם חשוב שברגע שיוצאים לתפקיד, יהיה רב צמוד, והוא יהיה הסוף-פסוק לכל דבר ולכל עניין. אדם שנמצא לבד באיזה מקום וצריך לפסוק בדברים קשים, חייב כתפיים רחבות. כשיצאתי בצעירותי לשליחות בחו"ל, היה לי תמיד גישה לטלפון עם מורי הוראה גדולים כמו הרה״ג הרב משה שאול קליין.

• הבעיה היא שלפעמים הלימוד המעשי יכול לבוא על חשבון הלימוד העיוני. מה עושים?
בנקודה זו הרב אריאל מציין לשבח את תכנית הלימודים ב"קודשא": "במתכונת שלכם נמצא הפתרון – גם לומדים בעיון בכולל, וגם עושים קורס למעשה, וגם יכולים להתייעץ עם הרבנים הגאונים שנמצאים ב"דרכי הוראה". הכל תחת אותה קורת גג. יצרתם בעצם, לוח זמנים ותכנית מסודרת לאברך כדי שבמשך שהותו בכולל יוכל ללמוד גם בעיון וגם להלכה ולמעשה. בזמני, אני זוכר שכדי ללמוד שחיטה, הייתי צריך להגיע למקומות לא-מקומות ובזמנים לא-זמנים. האברכים אצלכם זוכים שהכל מרוכז במקום אחד.

"ללמוד בעיון בלבד זה חשוב, אבל אין לדבר סוף. יש לי חברים שלמדו אתי בכולל, והם עדיין לומדים עירובין בעיון. זה טוב, אבל אני חייב לדעת למעשה, כי יש לי פה קהילה ואני צריך לדאוג שלא יטלטלו בשבת. לכן חשוב לשלב את הלימוד בצורה מסודרת.

במהלך השיחה אנו שומעים מוזיקה מתנגנת, והרב מסביר כי תיכף הוא נכנס לסדר חופה וקידושין. הרב מסביר כי ידיו מלאות עבודה כל יום כל היום בענייני הקהילה: "אתמול היה שחיטה ומחר מליחה, עוד יומיים יש ברית, יש ניחום אבלים, קבלת קהל וכו׳.

בנקודה זו אנו עוצרים את השיחה, ומניחים לרב להמשיך במלאכתו מלאכת שמים, בברכת הצלחה רבה בהמשך הנהגת הקהילה והעמדת הדת על תילה.

השאר תגובה